ציסטות דנטליות: כל מה שאתה צריך לדעת

אנו יכולים להבחין בשתי קבוצות עיקריות של ציסטות שיניים
אנו יכולים להבחין בשתי קבוצות עיקריות של ציסטות שיניים: ציסטות התפתחותיות וציסטות דלקתיות.
ברוב המקרים, ציסטות הממוקמות ליד השיניים אינן בעיה רצינית. עם זאת, מכיוון שהם גדלים בגודלם וגורמים לסיבוכים, יש צורך לטפל בהם.

ציסטה דנטלית, המכונה גם ציסטה אודונטוגנית, היא מצב שפיר שנוצר בסמוך לשן. לרוב קל לתקן ציסטות דנטליות ומדי פעם גורמות נזק לשן עצמה.

הם חללים העשויים להיות מלאים בחומר נוזלי או מוצק ולכסות אותם בשכבה קשקשית. למרות היותו נגע שפיר, ככל שעובר הזמן הוא עלול להגדיל את גודלו ועלול לגרום לעיוות באזור או אפילו לגרום לשיניים לזוז.

לכן, עלינו להקפיד תמיד לטפל בנושא זה. בנוסף, לאחר גילוי ציסטה דנטלית, חשוב מאוד לקבוע באיזה סוג של ציסטה מדובר ולשלול את האפשרות שמדובר בגידול.

סוגי ציסטות דנטליות

אנו יכולים להבחין בשתי קבוצות עיקריות של ציסטות שיניים: ציסטות התפתחותיות וציסטות דלקתיות. בראשון, שרידי אפיתל מתרבים עקב גירויים לא מזוהים. ציסטות דלקתיות מתעוררות באפיתל התחתון עקב גירויים דלקתיים. בוא נראה קצת יותר על כל זה.

ציסטות התפתחותיות

אלו הם שינויים המתרחשים בשיניים שעדיין לא בקעו או שנשמרו. בתוך אלה, אנו יכולים למצוא סוגים שונים:

  • ציסטות חניכיים: אלו גושים המופיעים על החניכיים.
  • ציסטות שיניים: ציסטות המקיפות רק את עטרת השן כלולות.
  • ציסטות בקיעת השן: הן מיוצרות בחניכיים במהלך בקיעת השן, הן חולפות מעצמן לאחר הופעת השן בפה.
  • ציסטה חניכיים צידית: הן מופיעות בצד שורש השן, הן מתגלות באמצעות צילום רנטגן.

ציסטות דלקתיות

הם נגרמים על ידי זיהום קודם, כגון דלקת חניכיים. ישנם שני סוגים:

  • ציסטה רדיקולרית: ממוקמת בקודקוד שורש השן, היא השכיחה ביותר בקבוצה זו.
  • ציסטה פרדנטלית: ממוקמת לפני או מאחורי השן הפגועה.

תסמינים של ציסטות דנטליות

לרוב קל לתקן ציסטות דנטליות ומדי פעם גורמות נזק לשן עצמה
לרוב קל לתקן ציסטות דנטליות ומדי פעם גורמות נזק לשן עצמה.

הסימפטומטולוגיה יכולה להשתנות מאוד, לחלק מהמטופלים אין תסמינים כלל. אם, עם הזמן, הציסטה גדלה בגודלה, היא עלולה לעקור שיניים או אפילו לגרום לחלק מהשיניים לנשור.

מסיבה זו, עליך לעבור בדיקות סדירות אצל רופא השיניים כדי לשלוט בבעיות בריאותיות אפשריות, שכן רק על ידי בדיקה רנטגנית ניתן לגלות את נוכחותו.

יחס

הטיפול הרגיל לסוג זה של בעיה הוא הסרת הציסטה, הימנעות מהצורך באקסודונטיה של השן הפגועה. אם הציסטה מחוברת לשן, על איש המקצוע להעריך את הטיפול בהתאם לכל מקרה ומקרה.

יתכן שיהיה צורך בטיפול באנדודונטיה או עקירת השן. רופאי שיניים תמיד ינסו קודם כל טיפול אנדודנטי על מנת להיות כמה שיותר שמרני וכדי להצליח לשמור על השן בפה.

הסרת הציסטה הדנטלית

הסרת הציסטה היא טיפול חוץ שמומחים מבצעים בהרדמה מקומית תוך כ-45 דקות. רופא השיניים חייב לנקות לחלוטין את הציסטה כדי שזה לא יקרה שוב. זה מהותי מכיוון שחזרה עלולה להוביל לציסטה ממאירה. ישנם נהלים שונים לניקוי הציסטה:

  • Quisectomy: הסרה של קפסולת הציסטה וגם של תוכנה.
  • כיס: רופא השיניים מנקה את תוכן הציסטה אך משאיר מאחוריו את הקפסולה. אנשי מקצוע לא מבצעים בדרך כלל טיפול זה מכיוון שהוא אינו בטוח ואינו מבטיח הסרה מלאה של הציסטה.

לאחר הסרת הציסטה, העצם ממלאת את החלל הריק והיא מתגבשת; לאחר מכן הוא מרפא ללא כל בעיה. אם הציסטה ממאירה או מתאימה לגידול, הטיפול חייב להיות שונה. אם כן, רופא השיניים יצטרך לנקות היטב את האזור עם מרווח בטיחות רחב מספיק כדי להבטיח ניקיון משביע רצון.

מאמר מקורי: Quistes en los dientes - Mejor con salud (as.com)