מה שהעומס הנגיפי מודד הוא כמה עותקים של וירוס קיימים בכל רגע נתון.
עומס נגיפי הוא מושג ביוכימי או זיהום בסיסי להערכת התפתחותן של מחלות. הודות למחקר זה, מדענים הצליחו להקדים בשליטה על פתולוגיות כמו איידס וקורונה הנוכחית. במאמר הבא נסביר מה זה אומר.
כאשר אנו מדברים על עומס ויראלי, אנו מתכוונים למדידה ביוכימית המופעלת על מנת לדעת כמה נגיף קיים בגוף. מידע זה חשוב מאוד עבור התמחויות כמו אינפקטולוגיה.
הודות לערכי העומס הנגיפי, הרופאים יכולים להבין אם התוכנית הטיפולית שלהם עובדת או לא בחולים שחולים בגלל וירוס. זו הסיבה שמומחים רפואיים ברחבי העולם משתמשים בטכניקה זו.
ערך זה חשוב במיוחד כאשר מדובר בנגיף הגורם לאיידס (תסמונת הכשל החיסוני הנרכש). הדבר נכון גם לגבי הפטיטיס C, למשל, כמו גם מצב כרוני נוסף שהנגיף הזה גורם. עם זאת, מחלות ויראליות חריפות דורשות מדידה זו במקרים מסוימים, מה שעשוי להיות המקרה עם התפרצות עולמית הקורונה הנוכחית.
מטופלים עם מערכת חיסונית מוחלשת, בשל פגיעותם, גם מועמדים תכופים לבדיקה זו. הכרת העומס הנגיפי מאפשרת זיהוי מוקדם של חולי זיהום שעלולים לסכן את בריאותו של המטופל.
בקיצור, עומס ויראלי מתייחס לביטוי מספרי של כמות הנגיף הקיים בנוזל הגוף. זו הערכה, ולא מדידה מדויקת, אבל היא חושפת את מספר החלקיקים הנגיפים למילימטר של נוזל. למשל בדם.
עומס ויראלי במהלך ההדבקה
בכל המחלות המדבקות, מעגל התפשטות הנגיף בגוף דומה. התא שהנגיף תוקף בהתחלה יכול להשתנות, אבל המנגנון נוטה להיות זהה.
וירוס חודר לגוף האדם, מחפש וחודר את תא המטרה, ומשתמש בחילוף החומרים שלו כדי ליצור עוד עותקים של עצמו. החלקיקים הנגיפים מתרבים והגוף מנסה להתגונן מפני ההתקפה, ויוצא לדרך קרב פנימי. במקביל, הנגיף ממשיך להדביק תאים ולהרוס את אלו שבהם הוא משתמש.
בשלב מסוים של הקרב, מגיע איזון, ואז, האיזון הזה נוטה לטובת זה או אחר. מצד אחד, אם מערכת החיסון תילחם בהצלחה בנגיף, הגוף יחלים מהמחלה. כמובן, זה לא שולל את האפשרות של השלכות ארוכות טווח מסוימות. מצד שני, אם הנגיף מסוגל יותר, הוא ישרוד את הקרב ואף עלול לגרום למותו של החולה.
מה שהעומס הנגיפי מודד הוא כמה עותקים של וירוס קיימים בכל רגע נתון. אם העומס הנגיפי גבוה, זה אומר שתקופת ההדבקה פעילה מאוד והחלקיקים מתרבים.
מומחים מניחים שהרגעים שבהם העומס הנגיפי נמצא בשיא שלו הם שבהם החולה הכי מדבק. הסיבה לכך היא שככל שמספר העותקים גדול יותר, כך גדלה האפשרות שלהם להתרחב. יש גם קשר בין התסמינים שמציג המטופל לבין מספר העותקים בדם שלו.
בקיצור, עומס ויראלי מתייחס לביטוי מספרי של כמות הנגיף הקיים בנוזל הגוף.
הבדיקה הנפוצה ביותר שבה משתמשות המעבדות על מנת לקבוע את העומס הנגיפי של המטופל היא בדיקת ה-PCR. ראשי תיבות אלה מייצגים תגובת שרשרת פולימראז.
בדיקה זו מאפשרת למדענים לקחת חלק קטן מאוד של DNA או RNA ולהכפיל אותו על מנת למדוד אותו. בעיקרון, הבדיקה משכפלת מידע גנטי על מנת לקבל נפח גדול יותר, מה שמאפשר מדידה.
בדיקות PCR מתוארכות לשנת 1986 והתפרסמו במהירות. כיום, כמעט בכל מדינה בעולם יש תשתיות לביצוע PCR שונים במהירות הגונה.
התגובה לשינוי הפולימראז אינה שימושית רק כשמדובר בכימות עומס ויראלי. יש לזה כמה שימושים שונים מאוד, כמו זיהוי פלילי רפואי, למשל. תגובת שרשרת זו מאפשרת להשיג מספר רב של עותקים של DNA מקטע קטן. לכן, מספר תחומי רפואה מלבד מיקרוביולוגיה עושים שימוש בטכניקה זו.
המחלה COVID-19 היא נושא דומיננטי בחדשות היום. לכן, אנו יכולים להשתמש בו כדוגמה כיצד להעריך את השימושים בעומס ויראלי. מחלה נוספת שבה השימוש בעומס ויראלי מועיל מאוד היא איידס.
על פי מחקרים מדעיים, העומס הנגיפי של זיהום נגיף הקורונה מגיע לשיא בסביבות היום 5 או 6 לאחר שהחולה נדבק. זה משמש כאזהרה לגבי הדבקה, במיוחד בבתי חולים. הסיבה לכך היא שזהו הרגע שבו סביר להניח שהמטופלים יפנו לחדר מיון או יאושפזו.
באותו אופן, למרות שהמחלה נוטה להיות שפירה אצל ילדים, יש להם עומס ויראלי גבוה. זה אומר שהם ספקים ומשדרים עיקריים של SARS-CoV-2.
במקרה של איידס, העומס הנגיפי של החולה מסייע לאינפקטולוגים לקבוע את מהלך הטיפול. במילים אחרות, איזו תרופה אנטי-ויראלית מטופל צריך לקחת, איזה מינון ולכמה זמן. במקביל, הרופאים יכולים להעריך אם הטיפול היה יעיל או לא. המטרה, כמובן, היא להפחית את העומס הנגיפי לערכים בטוחים, על פי הפרוטוקול.
טכניקה מועילה
לסיכום, עומס ויראלי הוא טכניקת מעבדה שהגיעה כדי להישאר. זה צעיר יחסית בתחום המחקר, אבל זה יותר מברור עד כמה זה יכול להיות שימושי. ככל שיותר מומחים ישתמשו בטכניקה זו ברחבי העולם, כך נוכל לשלוט טוב יותר במחלות זיהומיות כמו HIV וקורונה, למשל.
