מדוע יחסים לסירוגין הם עינויים?

סוגים אלה של מערכות יחסים נוצרים כאשר בני זוג מאוחדים מאוד, נמצאים יחד במשך זמן רב או כאשר לאחד מבני הזוג (או לשניהם) יש תלות רגשית.

כל המקרים הללו גורמים לבני הזוג לא לוותר על מערכת היחסים שלהם. זה גם דוחף אותם לנסות לתת לזה הזדמנות נוספת. הבעיה עם כל זה היא שהקשר בסופו של דבר הוא סיוט אמיתי.

העינוי של פגיעה רגשית שחוזרת על עצמה

במהלך חיינו, אנו צריכים להתמודד עם סוגים רבים של פגיעה. כאב מאובדן אדם אהוב, פרידה מבן זוג, סיום חוזה עבודה...

פגיעה היא תהליך קשה שעלול להוביל לדיכאון כשאנחנו לא מתמודדים איתו היטב. אנשים שהיו במערכות יחסים לסירוגין רגילים מאוד לפגוע, אבל הם אף פעם לא מגיעים לשלב האחרון של התהליך.

בואו נסתכל על שלבי הפגיעה וכיצד האנשים המעורבים במערכות יחסים אלה עשויים לפעול בכל אחד מהם:

• הכחשה: האדם מכחיש שמערכת היחסים שלו לא עבדה. הוא או היא לא רוצים לראות את המציאות ואפילו מנסים להתנהג כאילו כלום לא קרה. כאשר ההכחשה מתעררת על עצמה, האדם נכנס לשלב הבא.
• כעס: בשלב זה, בני הזוג מאשימים כל אחד בקשר, בבעיות ובסיבה שהוא נכשל. זה שלב שבו בני הזוג יכולים לזכור רק את הדברים השליליים ורק יכולים לראות אחד את השני בכעס.
• עצב: כאן, לאחר איבוד שליטה על הרגש המאוד חזק, הכעס, מגיח עוד אחד. עצב עמוק ומשתק שמזכיר לבני הזוג את הזמנים הטובים ונותן להם נוסטלגיה למה הם נשארו ביחד.
• משא ומתן: בני הזוג מנסים לחזור להיות ביחד, ובמקרים של מערכות יחסים לסירוגין, הם בסופו של דבר עושים זאת. העצב מזכיר להם כמה הכל היה שווה, מה שדוחף אותם לתת לזה עוד הזדמנות. הם מסרבים לוותר על מערכת היחסים שלהם.

השלב האחרון הוא קבלה. לקבל שמערכת יחסים לא עובדת, לקבל שעם כל סיכוי חדש לקשר מגיע כישלון חדש.

עם זאת, אנשים המעורבים במערכות יחסים לסירוגין לא רוצים לקבל שהקשר שלהם נגמר.

זו הסיבה שבסופו של דבר זוגות מסכימים לתת למערכת היחסים הזדמנות נוספת בשלב המשא ומתן. הם עשויים להסכים תחת הנחת היסוד של "אני הולך להשתנות".

יחסים לסירוגין ופחדים

העובדה שמערכות יחסים לא יציבות לא יכולות להגיע לשלב האחרון של פגיעה, ובכך להרפות מהקשר כדי להתחיל דרך חדשה, קשורה לפחדים.

אנשים שהיו עם בן הזוג שלהם יותר מ-6 או 8 שנים חוו כל כך הרבה חוויות ביחד. הם כל כך דבקים זה בזה, עד שזה נראה בלתי אפשרי שלא להילחם על מה שיש להם.

למרות העובדה שהפרידות שלהם (שלפעמים מוסוות כ"אני צריך הפסקה") אומרות שמשהו לא עובד, הם מנסים להיאחז בזה בכל מחיר.

זה נורמלי שלזוג יש משבר, אבל זה לא נורמלי להיפרד ואז לחזור להיות ביחד שוב ושוב. פעולה זו פוגעת יותר ויותר בשני החברים.

בינתיים, הם מתעלמים מהשורש האמיתי של הבעיה.

אם שני בני הזוג תלויים במשותף, מתרחשת אותה דילמה. מערכות יחסים לסירוגין מתבטאות בכך שהחיים בלתי אפשריים ללא האחר, או חיים ללא בן זוג.

לפעמים שחרור מאדם זה עשוי להיראות קשה ואנו עלולים לחשוב שאנו יכולים לכפות התחלה חדשה כאילו נוכל להתחיל מחדש מדף נקי כאשר, במציאות, זה לא עובד כך.

מה שלא עבד לא יעבוד

מה גורם למערכת יחסים להתנתק ואז להמציא מספר פעמים? הסיבה יכולה לתת לנו רמזים שאומרים לנו שאנחנו לא יודעים איך להתמודד עם קונפליקט או שאנחנו נתקלים באותה קיר שוב ושוב.

אם הבעיה נובעת מהתנגשות באישיות שלנו בדרך כלשהי, אם יש לנו נקודות מבט שונות על החיים או מטרות שאינן תואמות (אחד רוצה לגור בחו"ל והשני, להישאר בארץ הולדתו) אין פתרון.

ההבטחות לשינוי והניסיונות לקרב את הבלתי אפשרי הם עקרים.

מצד שני, אם הבעיה נובעת מכך שבני הזוג עובדים יחד או מביאים ילדים לעולם והלחץ שמגיע איתם, אז יש דרך לנהל את המצב בצורה נכונה.

חיפוש אחר עזרה מקצועית או פנייה לטיפול זוגי עשוי לעזור.

יחסים לסירוגין הם עינויים.

אז, אנחנו צריכים לראות איפה הבעיה. אנחנו צריכים לראות אם אנחנו לוקחים סיכונים שלא יובילו אותנו לשום מקום, או אם, בצד הנגדי של הספקטרום, אנחנו צריכים ללמוד איך לנהל טוב יותר תחום מסוים בחיינו.