גורמים, תסמינים ומניעה של פרי-אימפלנטיטיס
נכון לעכשיו, ישנם פתרונות שונים להחלפת שיניים חסרות, אם כי חלק נפוצים, כמו השתלות שיניים, עלולים להוביל לדלקת פרי-אימפלנטיטיס. אכן, סיבוכים עלולים להיווצר למרות שהם יעילים, מדויקים מבחינה אסתטית, עמידים ובטוחים לרוב.
מצב זה מתבטא כדלקת של הרקמות הרכות והקשות המקיפות שתל. זה מערב גם את הרירית וגם את העצם התומכת, מה שמוביל להרס מתקדם של מבנה העצם שמחזיק את השתל במקומו.
מאמר זה יפרט את הגורמים והתסמינים של סיבוך זה. בנוסף, נספר לכם כיצד לטפל. המשך לקרוא ולגלות עוד.
גורמים לפרי-אימפלנטיטיס
לאובדן עצם סביב השתל יש מקור רב גורמים. יתר על כן, ישנם שני גורמים אטיולוגיים עיקריים לפרי-אימפלנטיטיס:
- פלורת חיידקים היא נוכחות והצטברות של חיידקים מהפה על פני השתל
- עומס יתר סגר הוא הלחץ הביומכני הנוצר במהלך תנועות לעיסה שעלול להוביל לשברים ולספיגה של העצם הפרי-שתל (זה קורה כאשר הנחת השתל אינה נכונה והכוחות המכניים אינם מחולקים בצורה מאוזנת)
גורמי סיכון
כפי שהוזכר לעיל, פרי-אימפלנטיטיס נובעת מהתיישבות חיידקית ועומס יתר של השתל. עם זאת, ישנם גורמים נוספים המובילים למחלה זו.
הרגלי המטופל, מצבים גנטיים או נוכחות של פתולוגיה כלשהי עלולים לגרום לאדם למצב זה. על רופא השיניים לקחת זאת בחשבון לפני ביצוע ההשתלה. אבחון והערכה מדויקים של העצם והחניכיים לפני הניתוח חיוניים למניעת סיבוכים.
חלק מגורמי הסיכון לפרי-אימפלנטיטיס הם:
- לעשן
- איכות ירודה של העצם התומכת
- מחלות חניכיים ודלקות חניכיים
- מחלות מערכתיות: אוסטאופורוזיס, חלק מסוגי הסרטן או סוכרת, בין היתר
- היגיינת פה לקויה
- זיהום חיידקי במהלך התקנת השתל
- חלוקה לקויה של כוחות סגר היוצרים עומס יתר
- לחץ
למידע נוסף על גשר השיניים: סוגים, יתרונות וחסרונות
מהם התסמינים של פרי-אימפלנטיטיס?
אלה דומים לתסמינים של מחלת חניכיים בשיניים טבעיות. כפי שאמרנו לעיל, זוהי הדלקת של הרקמות המקיפות את השתל ותומכות אותו.
יש רובד חיידקים ואבנית, עלייה בגודל, ואדמומיות של הריריות המקיפות את השתל. בנוסף, יתכנו דימום מהאזור בעת צחצוח, שפשוף ובמהלך גישוש שיניים.
לעיתים מופיעה גם ספירה סביב השתל. במיוחד אם הכיס גדול משישה מילימטרים [כאשר רופא השיניים מבצע בדיקה שמודדת את המרחק משולי החניכיים לתחתית הסולקוס].
הם יכולים גם לאמת את אובדן רקמת העצם באמצעות צילומי רנטגן. למעשה, הניידות של השתל היא סימן להתקדמות של מצב זה. בנוסף, זה בדרך כלל ללא כאבים אך חלק מהמטופלים חווים אי נוחות בעת הידוק השיניים.
אדם עם תסמינים אלה חייב להתייעץ מיד עם רופא השיניים שלו. הסיבה לכך היא שככל שהם מטפלים בסיבוך הזה מוקדם יותר, כך הפרוגנוזה טובה יותר.
בכל מקרה, חשובות גם בדיקות סדירות לאחר ביצוע השתלה. מעטים האנשים שמודעים למחלה זו.
אבחון פרי-אימפלנטיטיס
כפי שציינו לעיל, ביקורים קבועים אצל רופא השיניים לצורך הערכת הרקמות המקיפות את השתל ורמות רובד החיידקים בפה הם יסודיים. לפיכך, הם יכולים לטפל בה מוקדם כדי לעצור את התקדמותו בהקדם האפשרי.
אבחון הפתולוגיה מתמקד באיתור השינויים ברקמות הרכות ובעצם המקיפה את השתל. בדיקה קלינית ומדידת עומק גישושים מאפשרים הערכה של נוכחות של כיסים, דלקת חניכיים, דימום, נשימה וניידות השתלים.
יש צורך גם בצילום רנטגן. הסיבה לכך היא שהם מאפשרים לך לנתח את צפיפות העצם והאם יש ספיגה חוזרת סביב המכשיר.
אפשרויות טיפול פרי-אימפלנטיטיס
הטיפולים בפרי-אימפלנטיטיס מבקשים לשלוט בזיהום על מנת לעצור נזקים נוספים ואובדן עצם. רופא השיניים צריך להיות מסוגל לבחור את אפשרות הטיפול המתאימה ביותר בהתאם לחומרת המצב.
הם עשויים לרשום אנטיביוטיקה לטיפול בזיהום, בין אם זה פומי או מקומי - על ידי הנחת מכשירים המשחררים אותם בתוך הכיס.
בנוסף, הם עשויים לבצע פירוק תת-חניכיים או שינוי קנה מידה. זה מורכב מהפרדה ידנית של רקמת החניכיים כדי לחסל את הדלקת ולקדם את החלמתה.
טיפול כירורגי יהיה הכרחי כאשר פרי-אימפלנטיטיס הרס משמעותית את העצם. ישנן טכניקות שונות בהן תוכל להשתמש כדי לענות על הצרכים הספציפיים שלך:
- ניתוח גישה מורכב מפתיחת דש להסרת הרקמה הפגועה וניקוי וחיטוי משטח השתל
- בניתוח כריתה, מאפייני העצם והרקמות הרכות משתנים כדי למנוע היווצרות כיסים חדשים בנוסף לאמור לעיל.
- הליכי רגנרטיביים מורכבים מהנחת שתלים או קרומי מחסום כדי לשחזר את העצם האבודה
גם התאמות של החלק התותב של השתל הן חלק מהטיפול. זה מונע עומס סגר.
בנוסף, ישנו גם שיפור בהרגלי ההיגיינה של המטופל. רופא השיניים צריך לתת הנחיות לגבי האמצעים הדרושים לשליטה על ניקיון הפה. בנוסף, איש המקצוע עשוי לרשום שימוש בשטיפות חיטוי, כגון כלורהקסידין דיגלוקונט, להפחתת התפשטות החיידקים.
טיפול בשתל הוא בסיסי
כמה גורמים שאינם ניתנים לשליטה יכולים לגרום לפרי-אימפלנטיטיס. עם זאת, הטיפול בשתל לאחר הנחתו הוא מהותי על מנת להפחית את הסיכון לסיבוכים.
לפיכך, היגיינת הפה חיונית ולכן צחצוח צחצוח לפחות שלוש פעמים ביום ולאחר כל ארוחה יכול למנוע הצטברות של חיידקים שעלולים להוביל לבעיות בשתל.
כמו כן יש להקדיש תשומת לב מיוחדת להגיע לאזורים הכי לא נגישים ולנקות את כל השיניים והתוספים הקיימים בפה. השלמת היגיינה עם שימוש בחוט דנטלי, מכשירי השטיפה ושטיפות פה עוזרת מאוד.
עישון מגביר באופן משמעותי את הסיכון לפרי-אימפלנטיטיס שכן הרגל זה קשור לדלקת ברירית ואיבוד עצם.
במקרה של ברוקסיזם או הידוק שיניים עקב לחץ, הטיפול בו ושימוש בצלחת הרפיה נחוצים כדי למנוע עומס סתמי על השתלים. וכפי שכבר ציינו, בדיקות שיניים סדירות הן חיוניות גם כדי לאתר כל בעיה בזמן. לבסוף, ככל שרופא שיניים יבצע אבחנה וירשום טיפול מוקדם יותר, כך הפרוגנוזה של השתל בפה תהיה טובה יותר.
