הפרעה נוירוקוגניטיבית מרכזית

הפרעה נוירוקוגניטיבית גדולה, הידועה גם בשם דמנציה, היא מצב שבו תפקודים מוחיים גבוהים יותר נפגעים כתוצאה מנזק נוירוני. עם הזמן, המטופל יאבד את האוטונומיה שלו אפילו במשימות הקטנוניות ביותר.

כיום, כאשר תוחלת החיים עולה עם ההזדקנות של האוכלוסייה, ההפרעה הנוירוקוגניטיבית העיקרית נחשבת לבעיה עולמית. אין תרופה למחלה זו, אבל התסמינים ניתנים לטיפול.

הפרעה נוירוקוגניטיבית מרכזית

הפרעות נוירוקוגניטיביות גובות בעיקר מחיר מהזיכרון, התפיסה ויכולות פתרון הבעיות של האדם. אלה הם מה שרופאים רבים מכנים "תפקודים נוירוקוגניטיביים".

ההפרעות הנוירוקוגניטיביות הישירות ביותר הן אמנזיה, דמנציה ודליריום. דמנציה, או הפרעה נוירוקוגניטיבית גדולה, מופיעה בדרך כלל אצל אנשים מעל גיל 60.

על פי נתונים של ארגון הבריאות העולמי, ישנם כ-50 מיליון אנשים הסובלים ממצב זה בעולם.

תסמינים ושלבים

כשמדובר בהפרעה נוירוקוגניטיבית גדולה, הסימפטומים העיקריים מתבטאים בקשיים באזורים שונים בתפקוד הנפשי של האדם. המטופל יחווה תהליך ניווני באוטונומיה וביכולתו לבצע פעילויות מסוימות. הליקויים החמורים הבאים שכיחים:

• שינויים ביכולות השפה ובתפיסה.
• דעיכת הזיכרון, המחשבה והשיפוט.

• שינויים בהתנהגות רגשית ו/או באישיות.

מלבד אלה, ישנם מספר תסמינים נוספים הקשורים להפרעה זו שאדם עשוי לחוות. אלה כוללים הזיות, דיכאון, אגרסיביות או אשליות. בתהליך האבולוציוני של הפרעה נוירוקוגניטיבית מרכזית, ניתן להבדיל בין שלושה שלבים, אותם נתאר להלן.

השלב הראשוני של המחלה

התסמינים הראשונים מורכבים מבעיות קלות והדרגתיות. מעל הכל, אדם מתחיל לחוות שכחה ואפיזודות של חוסר התמצאות בזמן או במרחב. עם זאת, פרקים כאלה אינם תכופים מדי.

שלב הביניים של הפרעה נוירוקוגניטיבית גדולה

לאחר מכן, ככל שעובר הזמן, המצב מבשיל והתסמינים הופכים ברורים יותר. עם הזמן, האדם הפגוע מתחיל להזדקק לעזרה, במיוחד עם משימות פשוטות כמו טיפוח, קניות או תשלום חשבונות.

כמו כן, פגמים בזיכרון הופכים רציניים ותכופים יותר. מטופלים עלולים להיות מבולבלים בבתיהם ולחוות אפיזודות קלות של אמנזיה. כמו כן, הם עלולים לחוות קשיים בתקשורת.

רמה מתקדמת

לבסוף, אדם נעשה גרוע יותר בהדרגה לאחר שהגיע לשלבים המתקדמים ביותר של הפרעה נוירוקוגניטיבית גדולה. לאדם הסובל יהיו יותר ויותר בעיות בשגרת יומו. הם עשויים אפילו להפגין התנהגות תוקפנית. ואז, בסופו של דבר, הם יהפכו לתלויים לחלוטין ולא פעילים.

אלצהיימר כסוג של הפרעה נוירוקוגניטיבית מרכזית

אלצהיימר היא הצורה השכיחה ביותר של דמנציה. למעשה, מחלה זו מופיעה ב-60-80% מהמקרים עם אבחנה של הפרעה נוירוקוגניטיבית גדולה. נכון לעכשיו, אין תרופה לאלצהיימר או לכל סוג של הפרעה נוירוקוגניטיבית גדולה.

עם זאת, ישנן סדרת טיפולים המתמקדת בהפחתת התסמינים המשפרים את איכות החיים של אדם עם אבחנה זו. טיפולים אלו יכולים גם להאט את התפתחות המחלה. נכון לעכשיו, אלצהיימר הוא אחד מסדר העדיפויות העיקרי במחקר הביו-רפואי.

טיפול בהפרעה נוירוקוגניטיבית גדולה

כפי שאמרנו קודם, אין כיום תרופה להפרעה נוירוקוגניטיבית גדולה. לכן, ההתפתחות המתקדמת של המחלה היא בלתי נמנעת והטיפולים מתמקדים אך ורק בשיפור איכות החיים.

ראשית, עלינו להזכיר עד כמה חשובה עבודת צוות בין אחיות, רופאים ועובדים סוציאליים מכיוון שזו הפרעה רב גורמית.

תפקידו של המטפל העיקרי הוא מהותי בטיפול בהפרעה זו שכן הם מטפלים בהתפתחות המחלה. חשוב מאוד למנוע סיבוכים עקב הטיפול או תופעות הלוואי שלו.

תמיכה משפחתית היא גם חיונית, שכן אדם עם אלצהיימר לעולם לא צריך להיות לבד. כמו כן, ריפוי בעיסוק ורשתות תמיכה מועילים מאוד למטופלים.

במקרים רבים, חשוב למנוע גורמים משניים מסוימים למחלה כגון יתר לחץ דם, כולסטרול גבוה או השמנת יתר. הרעיון הוא לפעול נגד כל גורמי סיכון שעלולים לגרום למישהו למצב הזה.

בנוסף, יש סדרה של טיפולים לתסמינים של הפרעה קוגניטיבית גדולה. תסמינים אלו עשויים לכלול הזיות, אשליות, דיכאון או תוקפנות, בין היתר. סוגי התרופות המשמשות במקרים אלו הם תרופות אנטי פסיכוטיות, תרופות נוגדות דיכאון ונוגדי פרכוסים.