הכל על תסמונת המעי הקצר

אף חלק שאבד במעי הדק לא מוביל לתסמונת המעי הקצר
עם זאת, אף חלק שאבד במעי הדק לא מוביל לתסמונת המעי הקצר.
תסמונת המעי הקצר שכיחה יותר בקרב מבוגרים מאשר בילדים. מצב זה כרוך במגבלות לכל החיים, אך הוא יכול להשתפר.

תסמונת המעי הקצר היא מצב מורכב המאופיין באובדן פיזי או תפקודי של חלק ממשטח המעי. הסיבות העיקריות הן הפרעות מולדות ואוטם מעי או איסכמיה מזנטרית.

מצב זה מקשה מאוד להישאר בריא. תסמונת המעי הקצר מקשה על ספיגת חומרים מזינים, מה שיוצר בעיות. למרות הכל, באמצעות תהליך של הסתגלות פונקציונלית ומבנית של המעי, ניתן לשפר את ספיגתו.

עם זאת, הפרוגנוזה לתסמונת המעי הקצר תלויה באורך ובמצב האיבר. בנוסף, זה תלוי בגורם לבעיה ובגורמים נוספים. בואו נסתכל מקרוב.

מהי תסמונת המעי הקצר?

תסמונת המעי הקצר היא מצב המתרחש כאשר חלק מהמעי הדק אובד. יכול להיות שילד נולד בלעדיו או שהם היו יכולים להסיר אותו בניתוח, למשל. בנוסף, האזור יכול היה להפסיק לעבוד. זה גורם לבעיות מטבוליות ותזונתיות חמורות.

עם זאת, אף חלק שאבד במעי הדק לא מוביל לתסמונת המעי הקצר. מומחים יכולים לאשר זאת רק אם אורך החלק הנותר של המעי אינו יכול להיספג כראוי.

באופן כללי, מצב זה מתרחש באופן מלאכותי כאשר ישנם שניים מהניתוחים הבאים:

  • ג'ג'ונוסטומיה סופנית: חלק מהג'ג'ונום, האיליאום והמעי הגס חסרים.
  • Jejuno-colic anastomosos: ה- ileum והמסתם האילאוקאלי חסרים, כך שהג'ג'ונום והמעי הגס מתחברים.

אדם הסובל ממצב זה זקוק לתוספי תזונה ואלקטרוליטים כדי להישאר בריא. לילדים, חשוב להם לגדול. לפעמים הם זקוקים להאכלה פרנטרלית או דרך וריד כדי שלא יסבלו מתת תזונה.

תסמינים וגורמים

תסמונת המעי הקצר היא מצב המתרחש כאשר חלק מהמעי הדק אובד
תסמונת המעי הקצר היא מצב המתרחש כאשר חלק מהמעי הדק אובד.

על פי הנתונים הזמינים, הגורם הבסיסי העיקרי לתסמונת המעי הקצר הוא איסכמיה מזנטרית או אוטם מעי, עם 30% מהמקרים. לאחר מכן, יש חסימת גידול, עם 20%, ומחלת קרוהן, עם 20%. לבסוף, פחות שכיחות הן דלקת מעיים רדיקלית ופסאודו-חסימה כרונית או הפרעות אחרות.

במדינות אחרות המספרים דומים. מצד שני, אצל ילדים, הגורמים העיקריים הם בעיות מולדות וסביב לידתי.

Necrotizing enterocolitis, שהיא דלקת חמורה במעי הגס של היילוד, שכיחה יותר אצל פגים או כאלו שמבלים יותר זמן ביחידה לטיפול בילודים.

כפי שציינו קודם לכן, חסר של חלק מהמעי מקשה על ספיגת חומרים מזינים. זה גורם לסדרה של תסמינים, כמו:

  • שלשול
  • צואה חיוורת ושומנית
  • ריח רע מאוד בצואה
  • ירידה במשקל
  • התייבשות
  • עייפות

כדי לקבוע אם מצב זה קיים, הרופא יבצע בדרך כלל בדיקות מעבדה. לדוגמה, זה כולל בדיקות כימיה בדם, ספירת דם מלאה, רמות ויטמין בדם ובדיקות שומן בצואה. בנוסף, הם עשויים להזמין צילום רנטגן של המעי הדק.

המטרה העיקרית של הטיפול היא להבטיח שהגוף יקבל את אבות המזון הדרושים לו ולהקל על התסמינים. לשם כך, מומחים נוקטים בצעדים הבאים:

  • טיפול תזונתי כולל הקפדה על תזונה מיוחדת הכוללת תוספי תזונה המתאימים למטופל. במקרים מסוימים, ייתכן שיהיה עליך להשתמש בצינור תוך ורידי או בצינור האכלה.
  • תרופות. במקרים אלה יש צורך במתן תרופות. תרופות מסוימות עוזרות לשלוט על שלשול ולשפר את ספיגת המעיים.
  • כירורגיה. לפעמים יש צורך לבצע ניתוח להארכת המעי, הנקרא שחזור מעי עצמי. בהזדמנויות אחרות, אתה צריך ניתוח כדי להאט את מעבר חומרים מזינים דרך המעי. בנוסף, אתה יכול אפילו להזדקק להשתלת מעי דק.

המעי הקצר מתפתח אחרת

מצב זה משתפר עם הטיפול, במיוחד לאחר הניתוח. בכל מקרה, מעקבים מול הצוות המקצועי הם הכרחיים למשך כל חיי המטופל.

כמו כן, סיבוכים יכולים להופיע. לדוגמה, חיידקים המתפשטים במעי הדק, תת תזונה או בעיות במערכת העצבים יוצרים מחסור בוויטמין B12. לבסוף, זה לא קל לטיפול, ורק מומחים לגסטרואנטרולוגיה מוכשרים להתמודד עם זה.