אוטוסקלרוזיס: גורמים, תסמינים וטיפול
אוטוסקלרוזיס היא תוצאה של צמיחת עצם לא תקינה של העצם הספוגית שנמצאת באוזן התיכונה. זה גורם לאובדן שמיעה מתקדם, במיוחד אצל מבוגרים צעירים.
צמיחת עצם לא תקינה זו מובילה לכישלון של העצם באוזן התיכונה לרטט, מנגנון חיוני להפקת קול. מנקודת המבט של מקור המונחים, זה בא מהמילים oto שמשמעותה 'אוזן', וטרשת המתייחסת ל'התקשות'.
הסיבה המדויקת אינה ידועה ואין טיפול תרופתי ספציפי. הגישה היא לווסת את ההשפעות של אובדן השמיעה.
אוטוסקלרוזיס נגרמת על ידי שיפוץ עצם לא תקין
שיפוץ עצם לא תקין הוא תהליך פתולוגי. יש הסרה של עצם בוגרת, עקב הרס על ידי אוסטאוקלסטים שאחראים להחלפת רקמה זו ברקמה חדשה. רקמת העצם החדשה באוטוסקלרוזיס היא עבה מאוד, עם תאים רבים, והיא די וסקולרית.
זו הסיבה שהתהליך נקרא stapedostomy. זה משפיע בעיקר על החלון הסגלגל ובעיקר מערב את הסטייפ.
כאשר הסטייפ מעורבים, צמיחת העצם החריגה מקבעת אותה במצב המונע רטט והעברת גל הקול. בדרך זו נוצר היפראקוזיס הולכה (יכולת שמיעה מופחתת), מכיוון שהולכת גלי הקול מושפעת.
המנגנון שבו מושפעת השמיעה נובע מהעובדה שהרעידה של עצמות העצם (הפטיש, הסדן והערימה) של האוזן התיכונה נפגעת. ללא תנועה זו, אין שידור של גלי קול.
גלי הקול גורמים לעור התוף לרטוט, ואז גלים אלה עוברים לשלושת העצם באוזן התיכונה כדי להגביר את הדחף. לאחר מכן הם נשלחים אל השבלול.
השבלול ממוקם באוזן הפנימית ואחראי ליצירת אות חשמלי עם תנועת כימיקלים. לבסוף, עצב השמיעה מעביר את המידע לקליפת המוח.
הגורם לטרשת אוטוסקלרוזיס אינו מובנה במלואה
למרות שהסיבה המדויקת אינה ידועה, היא מיוחסת לגורמים תורשתיים ברוב המקרים. זה נחשב למחלה אוטוזומלית דומיננטית עם חדירה לא מלאה (יש סיכון של 20-25% בצאצאים אם יש להורה).
זה שכיח יותר אצל נשים, בין העשור השני לחמישי לחייהם, ובקווקזים. בנוסף, עד 80% מהמקרים זה דו-צדדי. במקרה של חד צדדי, זה משפיע בעיקר על אוזן ימין.
הדומיננטיות של המין הנשי קשורה לגורמים אנדוקרינולוגיים. רמות האסטרוגן בנשים בגיל הפוריות עשויות לקדם את פעילות האוסטאוקלסטים, ולהתחיל שיפוץ עצם.
בנוסף לתורשה, אוטוסקלרוזיס קשורה לזיהום כרוני של אבעבועות רוח או נגיף חצבת, רמות נמוכות של נתרן פלואוריד בסרום והפרעות במערכת החיסון. זה עלול להיגרם גם משברי מאמץ של רקמת העצם המקיפה את האוזן הפנימית.
תסמינים קרדינליים
התסמין העיקרי הוא אובדן שמיעה של הופעה ערמומית, עם התקדמות איטית ומתקדמת. ההתקדמות הממוצעת של אוטוסקלרוזיס לאובדן שמיעה כולל הוא 7 שנים. במקרים מסוימים טינטון (צלצולים בשתי האוזניים), ורטיגו, סחרחורת ובעיות שיווי משקל קשורות.
יש לחשוד באוטוסקלרוזיס בכל מבוגר צעיר עם אובדן שמיעה מתקדם.
קרא עוד על: הגן על השמיעה שלך: מתי הייתה הבדיקה האחרונה שלך?
האבחנה היא קלינית
החשד הראשוני הוא קליני ומשלים עם מחקרים אודיולוגיים המדגימים אובדן שמיעה מוליך. מספיקים ממצאים קליניים תואמים בתוספת אודיומטריה עם אובדן שמיעה מוליכה לאבחנה ספציפית.
מחקרי הדמיה שמורים רק לאישור מקרים מפוקפקים. טומוגרפיה ממוחשבת ברזולוציה גבוהה של העצם הטמפורלית היא שיטת הבחירה במקרים אלו. ניתן גם להמליץ על הדמיית תהודה מגנטית.
בזמן ההערכה, במהלך הבדיקה הגופנית עם אוטוסקופיה, אזורים אדומים באוזן התיכונה נראים דרך קרום התוף הבריאה.
לגבי אודיומטריה, יש ירידה בסף הולכת העצם, עקב קיבוע ה-stapes. סריקות CT מראות אזורים עם צפיפות מופחתת באזורים מוגדרים של העצם הטמפורלית.
למידע נוסף במאמר זה: בשנת 2050, מספר האנשים עם בעיות שמיעה עשוי להגיע ל-900 מיליון
טיפול ופרוגנוזה של אוטוסקלרוזיס
אין טיפול תרופתי ספציפי. אוטוסקלרוזיס מתקדמת לאט ובהדרגה, וכאשר מאובחנים מוקדם, לא תמיד יש צורך לנסות ניתוח.
במקרים קלים ניתן לטפל באמצעות שתלי אוזניים שמגבירים את הסאונד. במקרים אחרים, יש לציין ויטמין D, סידן או פלואוריד.
כאשר נדרש ניתוח, מבוצע הליך הנקרא stapedectomy. בהתערבות זו מסירים חלק או כולו מחתיכת הסטייפ ומחליפים אותם בתותבת המאפשרת הולכת גלי קול.
הטיפול כולל פיתוח מיומנויות להילחם באובדן שמיעה (כגון לימוד שפת הסימנים).
הטיפול באוטוסקלרוזיס מתמקד בשיפור השמיעה ודורש מעקב קפדני אצל רופא אף אוזן גרון, עם אודיומטרים תקופתיים לשליטה בגדילת העצם ולהימנע מהיפראקוזיס מוחלט.
