לפעמים זה יכול להיות קשה לקבוע מיד אם פציעה היא שבר או נקע.
לפעמים זה יכול להיות קשה לקבוע מיד אם פציעה היא שבר או נקע. שתיהן פציעות שחולקות תסמינים מסוימים, אך הן אינן זהות. אנו מסבירים כיצד הרופאים מבדילים ביניהם במאמר זה.
בטראומה שתי פציעות הן מהשכיחות ביותר: שבר ונקע. כולנו מכירים מישהו שעבר אחת משתי הנסיבות הללו, או אולי אפילו חווינו אותן בעצמנו.
מכיוון שהן פציעות נפוצות כל כך, הגיוני שהן מובילות לבלבול. כאשר מתמודדים עם טראומה שמייצרת, נפיחות וחולשה באיבר, השאלה אם יש לנו עסק עם שבר או נקע היא שאלה מוצדקת.
האמת היא שהם לא אותו דבר וגם לא ההשלכות שלהם. שבר חמור יותר, אם כי יש גם נקעים ממש רציניים שמסכנים מפרקים. אלו עלולים להשפיע לרעה על עבודתו, היכולות הספורטיביות ואורח החיים של האדם.
ראשית עלינו להבהיר כי נקע הוא בדרך כלל פציעה ברצועה. במקרה זה, הרצועות המעורבות נמתחות יותר ממה שהן אמורות להיות ואינן יכולות לחזור למקומן הטבעי. במצבים קיצוניים, נקע יכול להיות כרוך בקרע ברצועה.
מצד שני, שבר הוא פגיעה בעצמות. כלומר, רקמת העצם נקטעת, חתוכה או פצועה עמוקה.
בואו נסתכל מקרוב.
מנקע לשבר
למרות שהספק לגבי סבל משבר או נקע תקף, רבים מאמינים שהראשון הוא תוצאה של הטיפול הלקוי בשני. זה לא המקרה. הם ישויות נפרדות שאינן חלק מאותו תהליך פגיעה.
במקום זאת, אנו יכולים לומר שישנן דרגות חומרה בפציעות אלו, ובמובן זה, אנו יכולים לסמן הדרגה מהנקע הקל ביותר לשבר. שוב, אנו חוזרים ומדגישים, זה לא בגלל שאחד מוביל לשני, אלא בגלל חומרתם השונה.
כך יהיה לנו:
נקע מדרגה ראשונה: זה הקל ביותר. הרצועות נמתחו מעט וגורמות לכאבים. תיתכן נפיחות מסוימת במפרק הפגוע והצטברות נוזלים (בצקת). די בטיפול במנוחה ובנטילת תרופה אנטי דלקתית.
נקע מדרגה שנייה: כאן, מתיחת הרצועה גדולה מעט מהדרגה הקודמת. יש גם כמה הפסקות קטנות בסיבים. מפגשי קינסיולוגיה נחוצים להתאוששות.
נקע מדרגה שלישית: זוהי הצורה החמורה ביותר של נקע. הרצועות נחתכות, לא רק נמתחות. זה דורש טיפול אינטנסיבי יותר עם מנוחה קפדנית, תנועות עם סד תמיכה ותרגילי פיזיותרפיה מדי פעם.
שבר פשוט: זהו שבירה של העצם שנשארת בתוך הגוף. יכול להיות שהוא מלווה או לא מלווה בנקע סמוך עקב אותה טראומה שגרמה לשבר.
שבר חשוף: רקמת העצם נשברת וחלק ממנה נחשף מחוץ לגוף דרך פצע בעור. העצם נמצאת במגע עם הסביבה החיצונית.
כדי להבדיל בין שבר לנקע, עלינו לשקול את התסמינים, כיצד התרחשה הטראומה וכיצד נותר האזור הפגוע לאחר הטראומה. התנועות האפשריות ברגע שהפציעה מתרחשת מעידות בדרך כלל על חומרתה.
עם זאת, ברגע שהפציעה מתרחשת, הם יכולים להתבלבל בקלות, מכיוון שהם חולקים סימפטומים. שני המקרים מתחילים בכאב ובנפיחות עזים. האזור הופך לדלקתי מאותו תהליך שהגוף הפגוע משחרר ומהצטברות נוזלים עקב אותם מבנים שנמתחים ונשברים פנימה.
עם המטומות, המצב מורכב יותר. באופן כללי, שברים מציגים המטומה ורוב הנקעים לא. אבל חבורות מתרחשות בנקעים חמורים, וייתכן גם שבר שלא מראה חבורות על פני העור.
סימן מפתח לשבר הוא עיוות ניכר של מקום הפציעה. העצם השבורה גורמת לעליות עור שגורמות לאימפוטנציה תפקודית. קשה מאוד להזיז עצם שבורה.
לאחר שהפציעה נקבעה כנקע, השלבים שיש לבצע כדי לספק עזרה ראשונה במקום יהיו:
אימוביליזציה: יש לשמור על נקע במפרק.
קור מקומי: מריחת קור על המפרק מפחיתה דלקת ובכך מפחיתה כאב.
חבישה: חבישה הדוקה או לוחצת שימושית מאוד בנקעים. מלבד העדפת אימוביליזציה, התחבושת שולטת בדלקת.
הרמת הגפה: מכיוון שאיננו רוצים שיצטברו נוזלים נוספים במפרק הפגוע, עלינו להגביה כך שינקז את עודפי הבצקות.
מצד שני, אם הפציעה מזוהה כשבר, העזרה הראשונה תהיה:
גע כמה שפחות: זה לא אותו דבר כמו נקע ואי אפשר לתמרן עצם שבורה ברשלנות. במקום זאת, עליך לבודד את אזור הפציעה, ולהימנע ממגע.
קדם את זרימת הדם: אם הפצוע סבל משבר בגפיים ויש לו חפץ שיכול להפריע לזרימת הדם, נסה להסיר אותו. לדוגמה, אם לאדם יש שבר בשורש כף היד והוא עונד שעון, אז הוא חייב לנסות להסיר את השעון, לגעת באזור הפגוע כמה שפחות.
בקרת דימום: אם יש דימום ליד השבר, הרופא חייב לדחוס את הנקודה שבה הדם יוצא. שברים גדולים וחשופים מסוגלים לגרום לאובדן דם פתאומי שעלול לסכן את ההתאוששות של איבר.
כפי שאתה יכול לראות, ישנם הבדלים רבים בין שברים ונקעים, למרות שהם עשויים להציג תסמינים ראשוניים דומים. חשוב לקבל אבחנה מדויקת מרופא, שכן הטיפול תלוי בכך.
