החשיבות של בכי כשצריך

אי בכי גורם לך להרגיש אמיץ וחזק מספיק כדי לשמור על הדמעות האלה שמנסות לברוח
אי בכי גורם לך להרגיש אמיץ וחזק מספיק כדי לשמור על הדמעות האלה שמנסות לברוח.
אי בכי מונע ממך לנצל את ההזדמנות לתקן את מה שהוציא לך את החיוך. יש האומרים שבכי הוא סימן לחולשה, אבל במציאות, זה סימן של כוח שיעזור לך להתגבר טוב יותר על העצב שלך.

יש האומרים שבכי כשצריך הוא סימן לחולשה, אבל בעצם יותר אמיץ לבכות ולשחרר את הדאגות מאשר להחזיק את הדמעות.

אי בכי גורם לך להרגיש אמיץ וחזק מספיק כדי לשמור על הדמעות האלה שמנסות לברוח. לעתים קרובות, אנו חושבים שהפניית עורף לבעיה תפתור אותה. עם זאת, זו הבעיה האמיתית.

כשאנחנו קטנים אנחנו בוכים כמעט על הכל. אם אנחנו נופלים, אנחנו פורצים בבכי. אם מישהו פוגע בנו, אנחנו לא מפחדים לבכות.

אבל ככל שאנו מתבגרים, הרגעים הללו הופכים הרבה פחות שכיחים.

אנשים רבים רואים לבכות משהו להתבייש בו. זה לא רק בגלל שזה גורם לאנשים סביבנו להרגיש לא בנוח, אלא בגלל שזה אומר משהו עלינו.

רבים חושבים שבכי גורם לך להיראות חלש. הם מאמינים שזה גורם לך להיראות כמו מישהו שלא יודע לשלוט ברגשות שלו ושלא יכול לשמור על זה ביחד. קו מחשבה זה מזיק ביותר.

לא לבכות מחמיר הכל

גם אם תצליחו לשמור על התגובה הפיזית הזו, הנשמה שלכם בוכה . זה זועק לך להסיר את הכאב.

בדיוק כמו שכשאנחנו נפגעים יש דם, כשהלב שלנו כואב, אנחנו בוכים. הימנעות מכך גורמת לנו להתקרב לכל מה שאנו צריכים לשחרר.

תאר לעצמך שהאדם שהכי אהבת פגע בך וממשיך לפגוע בך כי אינך מסוגל לומר דבר.

אתה יושב בשקט דרך אכזבה אחר אכזבה. בינתיים, קרב שאתה לא רוצה להתמודד איתו משתולל בשקט בפנים.

כל הכאב הזה, המחשבות האלה שהפכו למעגל קסמים והרגשות השליליים האלה שמטביעים אותך יהפכו למשהו רע.

בהתחלה, הגוף שלך ינסה להזהיר אותך עם כאב פיזי. מיגרנה קשה, כאב בטן, כאב מעצבן איפשהו בגוף...

ואז אתה מתחיל לכבות את עצמך, כאילו היית אור. אתה הופך לאדם אפור וכל הסבל שניסית להכיל אטום את עצמו בתוכך, לעולם לא ייצא החוצה.

זה נכון שעדיין יש דרך להפוך את זה, אבל זה יהיה הרבה יותר קשה אם תגיע לנקודה הזו. לכן אסור לחכות כל כך הרבה זמן.

לא לבכות זה לא טוב בשבילך. שחרר את הדמעות שלך והרגיש את ההקלה שהן מביאות.

קרא גם:

כשהצורך לבכות הופך חזק מדי

להכיר ולהחצין את הרגשות שלך

לא לבכות מחמיר הכל
לא לבכות מחמיר הכל.

רגשות, חיוביים ושליליים כאחד, הכרחיים. אין לנו סיבה להתעצבן עוד יותר מהעובדה שאנחנו עצובים. רגש זה מאפשר לנו לראות את הערך האמיתי של היפוכו: אושר.

אנחנו טועים בכך שאנחנו לא בוכים, אבל עוד יותר מכך שאנחנו לא מזהים את הרגשות שלנו.

אנחנו רוצים להימנע מלחוות את התחושות האלה כל כך עד שאנחנו מנסים להכחיש אותן. האם זה לא נכון שכאשר משהו גורם לך להרגיש מאושר אתה חי אותו מחדש בראש שלך, ואתה אפילו מודע לו יותר? למה לא לעשות את זה עם השלילי כדי לתת לזה לברוח באמת?

הרגשות האפלים ביותר שלנו מנסים להזהיר אותנו שאנחנו לא עושים דברים כמו שצריך ושהאנשים סביבנו הם לא האנשים הנכונים או שזו לא הדרך שבה אנחנו צריכים להגיב. עם זאת, חשוב לזכור שלרגשות עצורים יכולים להיות השלכות פיזיות.

עם זאת, אם אנחנו מעדיפים לכסות את העיניים ולהכניס את כל מה שאנחנו מרגישים לתוך קופסת נעילה עמוק בתוכנו, אין שום אפשרות לקתרזיס רגשי.

זהו סוג של הרס עצמי.

הדברים באמת הרבה יותר קלים והרבה יותר פשוטים מזה. אנחנו אלה שמקשים על האמונות השגויות שלנו שאינן עושות לנו טוב.

זה חיוני להתבונן ברגשות שלנו, בין אם הם גורמים לנו להרגיש טוב או רע, ולהביע אותם. אתה יכול לעשות זאת על ידי דיבור, בכי, צרחות, ריצה...מה שתרצה, אבל תוציא את זה החוצה.

משכך הכאבים הטוב ביותר

אי בכי מונע ממך לגלות את משכך הכאב הטוב ביותר עבור כל מיני סבל. גלולות אינן נחוצות, וגם לא כל סוג אחר של תרופה שייתכן שיש לך נגד כאבים.

הדמעות מאפשרות להשתחרר מהלחץ שאנו שומרים בו. זה גורם לנו להרגיש הרבה יותר טוב.

זה לא משנה כמה קשה המצב שאתה מתמודד איתו. מה שזה לא יהיה, תבכה. הוציאו את כל התסכול, הטינה, הכעס, החרדה, המחשבות המייסרות... תנו לזה לזרום!

אחרי שתבכי הרבה זמן בלי להתאפק, תבין שזה מרגיש כאילו רצת מרתון.

אתה תהיה שחוק, אבל סוף סוף רגוע. פניך יהיו אדומים ועיניך נפוחות, אך נשמתך תהיה שלמה.

רווחה זו תעזור לך להתחיל מחדש ולקבל החלטות טובות ולהתקדם.

אי בכי מונע ממך לנצל את ההזדמנות לתקן את מה שהוציא לך את החיוך.