למד לחיות עם אנשים מסוימים ולשרוד בלי אחרים

לכן חשוב ללמוד גם איך לחיות עם כמה אנשים שאולי לא אכפת לך מהם כל כך
לכן חשוב ללמוד גם איך לחיות עם כמה אנשים שאולי לא אכפת לך מהם כל כך.
אתה יודע שהאנשים שאתה אוהב לא תמיד יהיו לצידך. לכן חשוב ללמוד גם איך לחיות עם כמה אנשים שאולי לא אכפת לך מהם כל כך.

החיים הם כמו נסיעה ברכבת. אנחנו עוצרים באינספור תחנות, אנשים שאנחנו לא מכירים עולים, ובני לוויה שאנחנו אוהבים יורדים פתאום או משנים מסלול. בהתחשב בנסיבות אלה, למידה להתקיים יחד עם אנשים מסוימים ולשרוד ללא אחרים נראה כמו אתגר שבמוקדם או במאוחר אנו צפויים להיתקל בו.

בגלל שיהיו אינטראקציות נצטרך לדעת איך להתמודד איתן. ובינתיים יהיו מי שיעזבו. אז, האתגר, אם כן, יהיה לחיות בלעדיהם. אנו מזמינים אותך להרהר על כך להלן. אם אתה מעוניין, המשך לקרוא.

למד לחיות עם כמה אנשים

יש אנשים שיכולים להיות מאוד קשה לחיות איתם כי הם לא חולקים את הערכים שלך, אין להם אותה השקפת עולם, או שאתה פשוט לא מסתדר איתם.

למרות זאת, ייתכן שלא תהיה לך ברירה אלא להשלים איתם כי הם מפגשים המתרחשים במשפחה, בקהילה או במקום העבודה שלך. במילים אחרות, אלו הם מצבים שבהם ההתרחקות היא בדרך כלל די קשה או משהו כמעט בלתי אפשרי

עם זאת, אם מה שאתה רוצה זה לשמור על איזון רגשי, אולי האלטרנטיבה הבריאה ביותר היא לנסות ליצור קשרים לבביים ולקבל את האדם האחר.

לדוגמה, ייתכן שלא יהיה צורך להחליף מקום בכל פעם שמישהו גורם לך לאי נוחות. הודאה בכך שאחרים הם כפי שהם, עם פגמים וסגולותיהם, היא גם מעשה של בגרות וסובלנות.

לכן, גם אם אין אהבה אבודה בינך לבין קשרים חברתיים מסוימים, אסור לך לברוח במצבים אלה. למעשה, סביר להניח שאם תנסו להתמודד מולם בסבלנות וב'ריחוק' רגשי מסוים, תקחו יותר מלקח אחד מהחוויה.

איך לשרוד אובדן

בחיים, תמיד קשה להתמודד עם האנשים שאתה לא בדיוק מתעסק איתם. עם זאת, יש מבחן קשה עוד יותר: לחיות בלי האנשים שאתה אוהב.

למד לחיות עם כמה אנשים
למד לחיות עם כמה אנשים.

הורים, שותפים, חברים... הם יורדים מהרכבת של חייכם ומשאירים חלל ריק שקשה להתמודד איתו. אנו חשים כאב ומתאבלים על האובדן.

זהו תהליך טבעי שבאופן בלתי הפיך הוא חלק מהמסע הזה בחיים. עם הזמן, אנו עשויים להבין שזה יהיה אירוע תכוף, גם אם זה גורם לנו סבל והוא מעבר לשליטתנו.

הרעיון אולי נראה קל דעת, אבל המסע יתבסס על למידה לקבל את זה שיהיו מי שייכנס ומי שיירד מהרכבת שלנו. אבל למה כל כך קשה לנו להודות בזה? למה אנחנו מתנגדים להאמין שאנחנו, אחרי הכל, מטיילים לבד?

מלבד ההתקשרות הסבירה שאנו יוצרים עם אותם אחרים משמעותיים, אולי הקשיים הללו קשורים לאי הנוחות שחוסר הוודאות מייצר בבני אדם. נכון שאנחנו מתרגלים לסדר מסוים. זו הסיבה שכאשר הסדר הזה משתנה, זה נפוץ לחוות פחד.

כל אלה הם הרגשות הנפוצים באירוע מסוג זה. אבל ככל שתמשיך במורד המסלולים, הפרקים האלה יתרחשו שוב ושוב, ועם זה, מגוון החוויות שעברנו יגדל באופן משמעותי.

באותם מקרים נדע שהעצב קיים, אבל גם נדע שהחיים איתו יהיו אתגר נוסף. נחשוב על הזיכרונות הטובים, נחפש תמיכה סביבנו, ונמשיך לנסוע. כי המסע ממשיך...

לחיות עם אנשים מסוימים, לשרוד בלי אחרים?

האם אי פעם התמודדת עם המצבים האלה? צריך לחיות עם כמה אנשים שאתה בקושי יכול לסבול? מוצאים את עצמכם במצב של לשרוד בלי מי שאתם אוהבים?

אלו הן הנסיבות השכיחות ביותר שמעמידות אותנו למבחן ביותר מהזדמנות אחת.

עם זאת, נראה שהמפתח טמון בקבלה. במילים אחרות, להודות שיהיו כאלה שאנחנו אוהבים יותר ואחרים שאנחנו אוהבים הרבה פחות. יתכן אפילו שאלו שאנחנו כל כך אוהבים יעזבו...

בסך הכל, נראה שיש מעט שאנחנו יכולים לשלוט חוץ מהצעדים שלנו. מה אתה חושב? איך אתה מרגיש לגבי המסע שלך?