כימופוביה: פחד מוגזם מכימיקלים
זה התחיל כשמוע, שהפך אז לאופנה. ואז, זה הפך לטרנד. מאוחר יותר, זה הפך לפוביה. "ללא חומרים משמרים", "ללא כימיקלים" ו"ללא צבעים מלאכותיים" הן חלק מהמודעות המתיימרות שהן טבעיות לחלוטין. הם גם מדגימים בבירור את עליית הכימופוביה, או את הפחד המוגזם מכימיקלים.
בלי לדעת בדיוק איך או למה, פתאום המילה "כימיקל" הפכה להיפך מ"טבעי". זה כאילו כימיה לא הייתה חלק מהותי מהטבע, וכמובן, בני האדם עצמם. הטעות הזו היא שהובילה אנשים רבים לפתח את הפחד העז הזה מכימיקלים.
מאחורי המעריצים של "הטבעי", יש הרבה מידע שקרי ואסטרטגיה שיווקית שלמה. ההיסטריה ההמונית הזו לא בריאה. למעשה, זה גורם להרבה פחדים וחרדות, בנוסף לתרגולים שלא עוזרים לאף אחד.
כימופוביה, פחד מוגזם מכימיקלים
כימופוביה, הפחד המוגזם מכימיקלים, התחיל בשנות ה-60. הסיבה המפורסמת ביותר לתחילתו של הפחד הבלתי רציונלי הזה הייתה הספר שנקרא אביב שקט מאת רייצ'ל קרסון.
הספר מדבר על חומרי הדברה הגורמים לזיהום. זהו אחד מספרי המדע הפופולרי החשובים בכל הזמנים. עם זאת, זה גם גרם לאנשים להתחיל לפתח פחד לא הגיוני מכל מיני כימיקלים (לא רק המזיקים שבהם).
כימופוביה הובילה להמון הרגלים שלמעשה לא טובים לנו. לדוגמה, אנשים רבים כיום לא אוכלים פירות ים מכיוון שהם מניחים שכולם מזוהמים בכספית. האמת היא שגם אם יש בהם כספית, לרוב מדובר בכמות לא מזיקה.
קראו גם: 10 מזונות שרק לפי המראה שלהם מציינים אם הם מטופלים כימי או טבעיים
המיתוס של טבעי לעומת כימי
לפני זמן מה בעיירה קטנה היה שלט ליד נהר. על השלט נכתב: "אזהרה: מים מכילים כמויות גדולות של מימן". למעשה, אנשים שבילו שם זמן רב הפסיקו ללכת.
השלט אמר משהו נכון: מים מכילים מימן וחמצן...למעשה, שני חלקים מימן לחלק אחד חמצן. אלו הם חלק מהכימיקלים הטבעיים הרבים המרכיבים את העולם שלנו. העובדה שאנשים הפסיקו לרחוץ בנהר ההוא לאחר קריאת השלט היא דוגמה מושלמת לפחד מוגזם מכימיקלים.
האמת היא שכמעט בכל דבר שאנו רואים, אוכלים ונוגעים יש חומר כימי. כימיקלים הם חלק מהטבע ואינם פועלים נגדו.
חלק ניכר מחומרים כימיים ניתן למצוא בטבע, בעוד שאחרים הם סינתטיים. כלומר, הם מיוצרים באמצעות עיבוד תעשייתי. עם זאת, גם כימיקלים טבעיים וגם סינתטיים יכולים להזיק לבני אדם. הכל תלוי בדרך שבה הם מגיעים לגוף וכמה יש.
בדוק את זה: כיצד להימנע מכימיקלים במהלך הפעילויות היומיומיות
חומרים מזיקים
מדען אמר לפני כחמש מאות שנה ש"הרעל נמצא במינון." המדען הזה היה פרצלסוס, וההצהרה שלו נכונה. אם אדם שותה מים בלי להפסיק, הוא/הוא עלול למות מזה. כמו כן, אם מישהו צורך כוסות רבות של וודקה ברצף, הוא/הוא עלול למות.
מצד שני, כמות מינימלית של כמה חומרים מזיקים לא משפיעה על הגוף. בנוסף לכך, יש כיום יותר תקנות מאי פעם. קיימות תקנות לכימיקלים בתרופות, מזון, קוסמטיקה ועוד.
אם היינו אוסרים את כל הכימיקלים היום, החברה שלנו הייתה קורסת. בתיאוריה, זה יהיה בלתי אפשרי שיהיה אוכל זמין לכולם על הפלנטה. נצטרך לוותר על רפואה, פלסטיק וטכנולוגיה.
פחד מכימיקלים ושיווק
למעשה, מוצרים רבים המפורסמים כ"טבעיים" ממש לא.
המלח "ללא נתרן" שהם מוכרים בסופרמרקטים מחליפים נתרן כלורי באשלגן כלורי. זה יכול להיות אפילו יותר מזיק. לחם טבעי פשוט לא קיים. (האם הוא גדל על עצים?) אין גם ממתיקים טבעיים או מוצרי קוסמטיקה שהם "ללא כימיקלים". אי אפשר להכין אותם.
חשוב מאוד לדעת על ההשפעות המזיקות שחומרים מסוימים יכולים לגרום, כמו אסבסט. עם זאת, חשוב מאוד לא לעשות הכללות ולגרום לאזעקות שווא. כל מה שהוא עושה זה לקדם כימופוביה ואת הפחד המוגזם מכימיקלים...כאסטרטגיה שיווקית.
