הפפוביה: איך להתגבר עליה

נגיעה באנשים אחרים היא חלק כללי מאינטראקציה חברתית, אבל הפופוביה היא סיפור אחר. כולנו יכולים להרגיש לא בנוח כשאדם זר מחבק אותנו או כשאחרים פולשים למרחב האישי שלנו. באופן כללי, יש מרחק בין אישי מתאים בהתאם לסוג הקשר שיש לנו עם אחרים ואם אנשים לא מכבדים אותו, אנו עלולים להרגיש מוצפים.

עם זאת, עבור אלה הסובלים מהאפוביה, לחיצת יד פשוטה או נשיקה מאדם אהוב היא מקור לאי נוחות עזה.

הפפוביה היא פחד לא הגיוני ופתולוגי מלגעת באחרים או שהם נוגעים בנו. החרדה המופעלת ממגע פיזי היא כזו שהאדם עלול להתבודד כמעט לחלוטין כדי להימנע ממצבים כאלה. מכיוון שבני אדם הם יצורים חברתיים, פוביה זו עלולה להפריע קשות לחיי היומיום של הפרט.

מהם התסמינים הקשורים להפפוביה?

Haphephobia נופל לקטגוריה של פוביות ספציפיות, ולכן הסימפטומים שלה משותפים עם השאר. העיקריים שבהם:

• פחד עז ולא פרופורציונלי לגעת באנשים אחרים או שהם יגעו בנו.
• חשיפה למצב המפחיד (במקרה זה, מגע פיזי) מעוררת תגובת חרדה חזקה.
• הפרט כנראה מודע לכך שהפחד שלו הוא לא הגיוני, אבל לא יכול לשלוט בו.
• מצבים הכרוכים במגע פיזי עם אחרים נמנעים בכל מחיר, ואם לא ניתן, נמשכים במחיר של אי נוחות עצומה.

• ההפרעה מתארכת לאורך זמן ויוצרת הפרעה בחיי היומיום של האדם (אישי, חברתי, תעסוקתי...).
• במחשבה על מגע פיזי עם אנשים אחרים, מופיעים תסמינים פיזיולוגיים כמו טכיקרדיה, הזעה, תחושת חנק או מתח שרירים. סביר גם שיש מחשבות ואמונות לא רציונליות לגבי הסכנה של מגע.

גורמים ומקורות להפפוביה

הגורם להפפוביה עדיין לא הוכח במלואו וסביר להניח שכמה גורמים מעורבים. יתכן שיש מרכיב ביולוגי מסוים הקשור לפחדי אבות שעברו בירושה מאבותינו.

פוביות ספציפיות נרכשות בדרך כלל לאחר חווית אירועים טראומטיים קשורים ממקור ראשון או עדים אחרים חווים את ההשלכות השליליות של מה שיוצר לאחר מכן פחד.

כך, למשל, היסטוריה של התעללות מינית בילדות יכולה להוביל להפפוביה. באופן דומה, למידה שחלק מהאנשים נדבקו בנגיף באמצעות מגע עם אחרים עלולה לעורר את הפחד הקיצוני הזה שיגעו באחרים.

גורמי סיכון

לא כל האנשים מגיבים באותה צורה לאותם אירועים. לכן, מה שעבור אדם אחד עשוי להיות המקור להפפוביה לא ישפיע באופן משמעותי על אחר. למרות זאת, ישנם מספר גורמים המגבירים את הסיכון לפתח הפרעה זו:

• בעל היסטוריה משפחתית של הפפוביה או הפרעות חרדה אחרות. ראשית, בגלל המרכיב הגנטי התורשתי האפשרי, אבל גם בגלל שגדלתי והתבונן באנשים קרובים אליך מגיבים בפחד למצבים כאלה.

• בעל טמפרמנט מעוכב ואישיות נוירוטית או חרדה.
• להיות אישה מכפיל את הסיכון לסבול מפוביה מצבית כמו זו.
• יש הפרעות פסיכולוגיות אחרות כגון פוביה מחיידקים, פחד מהמונים או חרדה חברתית.

כיצד מאבחנים זאת אנשי מקצוע?

אנשי מקצוע מבססים את האבחנה של האפפוביה על עמידה בקריטריונים שנקבעו. כלומר, על פסיכולוג או פסיכיאטר להעריך את הסימפטומים (מחשבות, רגשות, תחושות והתנהגויות) שהאדם מראה לנוכח מגע חברתי.

ראיון קליני, הקלטות עצמיות או שימוש בכמה בדיקות ובדיקות מתאימות מועילים בשלב זה. מידע זה לא רק יעזור לזהות את ההפפוביה, אלא גם בהקמת תוכנית הטיפול האישית המתאימה ביותר.

איך אתה יכול להתגבר על זה

למרבה המזל, פוביות ספציפיות מגיבות טוב מאוד לטיפולים קוגניטיביים התנהגותיים. אלה מבוססים בעיקר על שלוש מטרות:

• לצייד את האדם באסטרטגיות לווסת או להפחית את רמת החרדה שלו. טכניקות הרפיה וחוסר רגישות שיטתי הן האפשרויות הנפוצות ביותר.
• זהה את המחשבות האי-רציונליות שנמצאות בבסיס הפחד ועזור למטופל להעריך אותן מחדש. במילים אחרות, המטופל מטיל ספק באמיתותם ומחליף אותם באחרים פונקציונליים ואמיתיים יותר.

• חשפו את האדם בהדרגה למצבים מהם הם חוששים. בתום ההימנעות, מומחים אימתו שהגירוי למעשה אינו מזיק והוא מפחית את רמות החרדה הנלוות.
• חלופות אחרות כגון תשומת לב או טיפול בקבלה ומחויבות מראות גם הן תוצאות טובות. בנוסף, לפעמים מומלץ להשתמש בסמים לתמיכה בהתערבות הפסיכולוגית.

הפפוביה משפיעה על חיי היומיום

יש פוביות שאינן מייצרות בעיה ענקית בחיי היומיום, מכיוון שקל להימנע מהגירויים המפחידים. אבל, במקרה זה, פחד מהאפוביה יכול להגביל את החיים ברמה האישית, החברתית, העבודה והרגשית ולגרום לאי נוחות רבה.

בשל כך ובשל התוצאות הטובות שהושגו בפסיכותרפיה, מומחים ממליצים בחום לפנות לעזרה מקצועית. אין ספק שזו האפשרות הטובה ביותר להשיג איכות חיים.