תסמינים וטיפול באבוליה
"אין לי כוח לעשות כלום", "אני לא מעוניין", "אני מנסה, אבל אני לא יכול". אלו הם המשפטים השכיחים ביותר שמטופלים משתמשים בפגישות טיפוליות. לעתים קרובות, מה שהם מדברים עליו ידוע בשם אבוליה.
אבוליה לובשת צורה של אדישות קיצונית ומתבטאת בחוסר עניין, רצון ואנרגיה לבצע כל פעילות. ייתכן שיש לזה סיבה פשוטה יחסית או נובע ממשהו מורכב יותר, תלוי במקרה הספציפי.
תסמינים הקשורים לאבוליה
חלק מהתסמינים המרמזים על נוכחות אבוליה הם הבאים:
- חוסר מוטיבציה ועניין בביצוע כל סוג של פעילות, גם מהנה וגם שגרתית יותר, כמו עבודה או פעילות אקדמית.
- אובדן היכולת לחוש הנאה.
- הכרה בכך שיש דברים שצריך לעשות או לפחות להתחיל, אבל זה לא קורה. אבוליה מובילה לדחיינות.
- אובדן העניין מתבטא גם ברמת היחסים. לפיכך, ישנם קשיים בתקשורת (ללא אינטראקציה, תשובות חד-הברתיות, ללא ייזום או המשך דיאלוג). העניין במין עשוי גם לרדת או להיעלם.
- היגיינה אישית עלולה להיות מוזנחת או נטושה.
- קהות רגשית: אדישות או קושי להגיב למצבים שהם חווים.
- תנועות איטיות או עיכוב מוטורי.
חומרת התסמינים(ים) היא המפתח כאן; הנוכחות שלו עשויה לא להיות בעיה בפני עצמה, שכן רוב האנשים חווים קושי במוטיבציה או חוסר אנרגיה ליזום פעילויות לפעמים. זה הופך לבעיה אם הסימפטום נמשך לאורך זמן.
בנוסף לכך, יש לציין כי אבוליה שכיחה בהפרעות מצב רוח, כגון הפרעה דיסתימית או דיכאון.
מה גורם לאבוליה?
כמו כמעט בכל הנושאים או הבעיות בפסיכולוגיה, אין מקור אחד. להיפך, הכל תלוי באיזו הפרעה אנחנו מדברים.
במקרים מסוימים, שינויים נוירואנדוקריניים (עקב ייצור מוגבר של קורטיזול) עשויים להיות סיבה. או, ברמה הנוירולוגית, כמה ממצאי מחקר מתייחסים לבעיות מבניות או תפקודיות באזורים שונים במוח, כמו נגעים בגרעיני הבסיס.
בהפרעות מצב רוח כמו דיכאון, ידוע ששינויים במוטיבציה של הנוירוטרנסמיטרים סרוטונין, נוראדרנלין ודופמין. ככזה, אפשרות טיפול אחת היא לעבוד על הסימפטום עם תרופות נוגדות דיכאון.
אבל אבוליה יכולה להופיע גם יחד עם גורמים פסיכולוגיים או פסיכו-סוציאליים, כמו במקרה של נוכחות ממושכת ואינטנסיבית של מצבי לחץ או חוויות טראומטיות.
קרא עוד: מה לעשות כשלא מתחשק לך לעשות כלום
כיצד מאבחנים אבוליה?
לאור מורכבות התופעה והסיבות האפשריות המרובות, אבחון אבוליה צריך לכלול בדיקה יסודית הבוחנת גורמים נוירוביולוגיים ופסיכולוגיים.
חשוב לשקול היבטים אינדיבידואליים שונים, להעריך את היסטוריית חייו של המטופל וכל אירוע לוואי שעלול להשפיע עליהם. חשוב גם לשקול האם ייתכן שגורמים חברתיים הפעילו את האבוליה או מאריכים אותה.
כאשר יש חשד לאבוליה יש חשיבות עליונה לראיונות עם החולה, אך גם עדותם של בני המשפחה יכולה לסייע. ניתן לתכנן תוכנית טיפולית טובה יותר אם יש מידע רב ככל האפשר.
טיפולים זמינים
הטיפול תלוי מאוד באבחנה. כפי שהוזכר לעיל, אבוליה יכולה להיות סימפטום להפרעות שונות. ככלל, ניתן להמליץ על שילוב של פסיכותרפיה ותרופות, אם יימצא צורך.
באשר לסוג הטיפול, למרות שיש הרבה סגנונות אפשריים, טיפול קוגניטיבי הוא אחד מהנפוצים ביותר בשימוש. זה מתמקד בהתאמת האמונות והמחשבות שיכולות להיות למטופל על עצמו ועל מצבו הנוכחי. כמו כן, הפעלה התנהגותית היא טיפול טיפוסי נוסף.
בנוסף לכך, פסיכו-חינוך חשוב מאוד, הן כדי לסייע בהבנת הבעיה והן כדי להפוך את המטופל לשחקן המרכזי בשינוי שלו. זה מאפשר להם לנקוט באמצעי טיפול עצמי ולשפר את איכות חייהם לאט לאט.
טיפים כיצד למנוע מאבוליה להשתלט על חייך
אחת הבעיות הגדולות ביותר באבוליה היא מעגל הקסמים שמתפתח לעתים קרובות. לדוגמה, כשהאדם מאבד עניין במערכות היחסים שלו, הוא מתייאש, מה שמחזק עוד יותר את האבוליה. נקיטת צעדים קטנים יכולה לעזור לקטוע את הספירלה הזו.
בקשת עזרה היא כבר אתגר עבור אנשים הסובלים מאבוליה. באופן כללי, האדישות, הדימוי העצמי הנמוך והעכבה הרגשית משמשים כמכשולים לשיפור.
1. לחגוג הישגים קטנים
עבור אנשים עם אבוליה, כל דבר, לא משנה כמה קטן הוא עשוי להיראות, הוא משימה קשה. לכן כל מי שרוצה לעזור צריך לנסות לערב אותו בפעילויות קטנות, הניתנות להשגה באופן הדרגתי.
למשל, בקשו מהם לצאת להליכה של 30 דקות במהלך היום. אם הם מצליחים בזה, הכירו וחגגו את ההישג הזה, מה שיניע ויתמוך בהם להמשיך באותו כיוון.
2. הכניסו הרגלים חדשים
כמו כן, חשוב מאוד להתמקד בהרגלים טובים, כגון תזונה מאוזנת, פעילות גופנית והגיינת שינה. הפסיכותרפיה פועלת בדרך כלל על תכנות פעילויות יומיומיות כטכניקת התערבות. המשמעות היא שהמטופל מקבל חיזוק בכל פעם שהוא מצליח להשלים משהו.
3. לעודד וללוות אותם בביצוע פעילויות
אנשים עם אבוליה לא רוצים להשתתף בשום פעילות, מכיוון שאין להם מוטיבציה. עם זאת, הסובבים אותם יכולים לעודד אותם לקבל הצעות, גם אם הם מרגישים שאין להם אנרגיה. כך קל יותר לטפל במצב ולעזור להם להחזיר עניין.
משפחה ואהובים יכולים לעזור על ידי מתן תמיכה רגשית, עידוד אינטראקציה חברתית רבה יותר, עידודם לדבר ולהביע את רגשותיהם ורגשותיהם.
כחלק מההחלמה, התוכניות כוללות בדרך כלל לא רק את המטפל והמטופל, אלא גם את המשפחה.
את אבוליה לא ניתן לרפא בן לילה
עבודה על אבוליה דורשת סבלנות. הצעדים אולי קטנים, אבל לקחת אותם ולהניע את האדם זה הישג עצום.
הצבת מטרות ריאליות היא המפתח לכל טיפול כדי לא ליצור תסכול. אבל חשוב לא פחות שתהיה לו סביבה תומכת ואנשים שיכולים ללוות את האדם בדרך להרגשה טובה יותר, שכן הבידוד מחמיר את המצב.
