הקשר בין השמנת יתר לבלוטות האנדוקריניות

השמנת יתר היא מחלה הקשורה להפרעות משמעותיות בבלוטות האנדוקריניות. היפראינסולינמיה ותנגודת לאינסולין הן שתי ההפרעות הידועות ביותר, אם כי מנגנון הפעולה והמשמעות הקלינית שלהן אינן ברורות.

השמנת יתר היא עודף שומן בגוף. הניהול הקליני שלו מורכב ולעתים קרובות מניב תוצאות גרועות. בינתיים, השמנת יתר בטנית או השמנת יתר מרכזית משקפות את כמות השומן הקרביים וקשורות ישירות לתנגודת לאינסולין ולאירועים קרדיווסקולריים.

גם השמנת יתר וגם משקל עודף כרוכים במספר הפרעות אנדוקריניות ומטבוליות. רוב השינויים נחשבים משניים להשמנה, מכיוון שהם יכולים להיגרם עם האכלת יתר ולהפוך אותם עם ירידה במשקל.

מהן הבלוטות האנדוקריניות?

הבלוטות העיקריות של המערכת האנדוקרינית הן ההיפותלמוס, יותרת המוח, בלוטת התריס, בלוטות הפאראתירואיד, הלבלב, בלוטות יותרת הכליה וגונדות (אשכים אצל גברים ושחלות אצל נשים).

בלוטות אנדוקריניות אלו מפרישות כימיקלים הנקראים הורמונים במצבים הכרחיים. חומרים אלו מווסתים פעילויות סלולריות רבות, כגון:

• צמיחה
• חילוף חומרים
• התפתחות
• תפקוד מיני

השמנת יתר והלבלב האנדוקריני

השינוי האנדוקרינולוגי המאפיין השמנת יתר הוא עלייה בהפרשת האינסולין. לאנשים שמנים יש רמות אינסולין גבוהות יותר. באופן ספציפי, אינסולין בזאלי ומשולב 24 שעות ביממה גבוהים פי שלושה או ארבעה אצל אנשים שמנים מאשר אצל אנשים רזים.

הן השמנת יתר, כמו גם סוכרת מסוג 2, קשורים לתנגודת לאינסולין. עם זאת, רוב האנשים הסובלים מהשמנת יתר עמידים לאינסולין אינם מפתחים היפרגליקמיה.

בקיצור, היפראינסולינמיה שכיחה בהשמנה. תנגודת לאינסולין אופיינית כאשר יש עליה עצומה במשקל.

השמנת יתר והיפופיזה

כפי שציינו לעיל, בלוטת יותרת המוח היא אחת מהבלוטות האנדוקריניות העיקריות של הגוף. בהשמנה, הפגיעה הברורה ביותר בפעולת בלוטה זו קשורה להורמון הגדילה או GH.

הפרשת הורמון זה תלויה בעיקר באינטראקציה בין סומטוקרינין (GHRH) לסומטוסטטין (GHIH). במקרים של השמנת יתר, יש ירידה בהפרשת GH.

הן בילדים והן אצל מבוגרים, במדד מסת גוף גבוה יותר, ישנה ירידה בתגובה להורמון הגדילה בגירויים מפרשים שונים. עבור כל יחידה של אינדקס מסת גוף, או IMC, בגיל נתון, הפרשת GH יורדת עד 6%.

השמנת יתר וגונדות

ראשית, עלינו להבדיל בין הגונדות הנשיות, שהן השחלות, לבין הגונדות הזכריות, או האשכים.

באשר לקשר בין השמנת יתר לבלוטות האנדוקריניות, מחלה זו מתבטאת אצל נשים כסדרה של מצבים הקודמים להפרעות מטבוליות, כגון טרום סוכרת, סוכרת ומחלות לב וכלי דם. חריגות אלה כוללות:

• הווסת מוקדמת
• אי פוריות
• תסמונת שחלות פוליציסטיות

מצד שני, בתום חיי הרבייה של נשים, הפסקת תפקוד השחלות קשורה גם להתפתחות השמנת יתר. הסיבה לכך היא שגיל המעבר מזרז עלייה במשקל הבטן, הקשורה להשלכות מטבוליות שליליות רבות.

באשר לגברים, השמנת יתר קשורה לירידה ברמות הטסטוסטרון. הגורמים הפתוגניים המעורבים הם הפחתה של יכולת הקישור של גלובולין קושר הורמוני מין, הפחתה במשרעת של פעימות LH או הורמון "luteinizing" והיפר-אסטרוגניזם.

LH בגברים הוא ההורמון המווסת את הפרשת הטסטוסטרון. זה פועל על תאי האשך וממריץ את ייצור הטסטוסטרון.

השמנת יתר ובלוטת יותרת הכליה

לאור הקשר בין השמנת יתר, פיזור שומן מרכזי והיפרקורטיזולמיה, מחקרים רבים ניסו לקבוע האם לקורטיזול יש תפקיד חשוב בהתפתחות השמנת יתר באוכלוסייה הכללית.

נשים שמנות עם פיזור שומן בטני העלו משמעותית את רמות הקורטיזול החופשי בשתן בהשוואה לנשים ללא בעיה זו. לכן, תוצאות אלו מצביעות על כך שלנשים אלו יש היפראקטיביות בציר ההיפותלמוס-היפופיזה-אדרנל (ציר HPA).