כיצד למנוע מוות פתאומי בספורט?
חדשות על ספורטאים שמתים בזמן פעילות גופנית הפכו לעתים קרובות לוויראליות ברשתות חברתיות ובאתרי חדשות. כתוצאה מכך, מומחים רבים החלו לדון בדרכים שונות שבהן ניתן למנוע מוות פתאומי בספורט.
אבל האם זה אפשרי? האם באמת יש דרך לזהות את הבעיה בזמן כדי למנוע את התוצאה הקטלנית? ואם כן, האם אלו לא צריכים להיות אותם אמצעים שרופאים נוקטים עבור האוכלוסייה הכללית?
במאמר זה, נסתכל על נושא זה.
כמה עובדות על מוות פתאומי בספורט
מוות פתאומי, בכל מקום בו הוא מתרחש, הוא כאשר הלב של אדם בריא בעבר נעצר בפתאומיות בזמן שהוא מתאמן או עושה ספורט. זה אומר שככל הנראה אין מחלה שיכולה להצדיק את התוצאה הזו.
עם זאת, כאשר מתבצעות נתיחה שלאחר המוות, מומחים מגלים בדרך כלל שמשהו קורה ברקע.
כאשר אנו מחשיבים אתלטים כקבוצה כללית, אין הבדל משמעותי במקרים אם נשווה אותם לשאר האוכלוסייה. עם זאת, בקרב אלו שמבצעים את התרגיל האינטנסיבי, ההיארעות אכן עולה, ומגיעות ליותר ממוות פתאומי אחד לכל 100,000 תושבים.
רישומים מדווחים כי רוב מקרי המוות הללו מתרחשים באביב ובשעות אחר הצהריים. אלו הם הזמנים הרגילים שבהם מתקיימות תחרויות בכל חצי כדור של כדור הארץ.
כאשר ספורטאי מת בספורט ללא כל סיבת מוות נראית לעין, עד 90% מהמקרים יש סיבה קרדיווסקולרית בסיסית. זה תלוי מאוד בגיל, שכן הסיכון כמעט ואינו קיים בקרב מתחת לגיל 35. עם זאת, באוכלוסייה המבוגרת, הנתונים יכולים להגיע עד למוות אחד לכל 18,000 תושבים.
עוד כתבה טובה בנושא: מה שלא ידעתם על הפרעות קצב לב
גורמים למוות פתאומי בספורט
כשזה מגיע לזה, מוות פתאומי, בין אם בספורט ובין אם מחוצה לו, מופעל על ידי הפרעת קצב, שהיא פרפור חדרים. במצב זה, החלק התחתון של הלב (החדרים) פועם בצורה לא אחידה, והאיבר אינו מסוגל לשלוח דם לרקמות.
נמצא כי רובדים אטרומטיים הם הגורם העיקרי ברוב החולים כאשר הנתיחה שלאחר המוות בוצעה. אלו הם הצטברות של קרישים המחוברים לעורקים, הנוצרים על ידי תאי דם, טסיות דם, רקמות סיבית וכולסטרול.
מומחים חושדים כי בעת פעילות גופנית, הרובד האטרומטי מתפרק וחוסם את זרימת הדם בפתאומיות. כאשר זה מתרחש בעורקים הכליליים, שהם אלה שמספקים את הלב, הם מנתקים את אספקת החמצן וחומרי הזנה. התוצאה הסופית כאן היא נמק של תאים - מוות של תאים.
במידה פחותה, ישנם גורמים תורשתיים שלא ניתן למנוע לגבי מוות פתאומי בספורט. עם זאת, כפי שנראה להלן, לעתים קרובות ניתן לזהות אותם בזמן באמצעות אלקטרוקרדיוגרמה.
שתיים מהצורות הידועות ביותר מנקודת מבט גנטית הן:
- קרדיומיופתיה אריתמוגנית. תאי הלב מתנוונים והופכים משריר לשומן. בטווח הארוך, אזורי הלב הללו מאבדים את הפונקציונליות ומייצרים הפרעות קצב חוזרות ונשנות, במיוחד במהלך מאמץ אינטנסיבי.
- היפרטרופיה. בחולים אלה, דופן הלב גדל בהדרגה בגודלו. זה מקשה יותר ויותר על יציאת הדם מהחדרים ולהתפזר בכל הגוף. כאשר הלב אינו יכול להתרחב יותר, מתרחש מוות פתאומי.
כיצד ניתן למנוע מוות פתאומי בספורט?
לדעת את הסיבות והדרכים שבהן זה קורה, כדאי לבדוק כיצד למנוע מוות פתאומי בספורט. הצעד הראשון כאן הוא כמעט תמיד לבצע בדיקה גופנית לכל הספורטאים באמצעות אלקטרוקרדיוגרמה.
האמת היא שבמונחים משפטיים, מדינות רבות דורשות בדיקה זו כדי לאשר עבור פעילויות פדרציה או מקצועיות. עם זאת, יש כיום דיון מדעי לא מבוטל על ערכו האמיתי בתחום זה. במקרה של גנטיקה ותורשה, הבדיקה יכולה לעזור, אבל רובדים אטירומטיים אינם מפיצים אותות חשמליים.
מסיבה זו, מדברים כיום על בדיקה רפואית יסודית יותר הכוללת יותר אלמנטים מאשר רק אלקטרוקרדיוגרמה. אנשים קוראים לבצע בדיקה גופנית טובה עם מעבדות המתאימות לגיל ואפשרות לשיטות משלימות מיוחדות אם מתעוררים חשדות.
אנחנו צריכים לזכור כאן שפלאקים אטרומטיים שכיחים יותר בגיל מאוחר יותר, אבל לא כל כך קל לזהות אותם. מצד שני, אותן המלצות חלות על ספורטאים וספורטאים כמו על האוכלוסייה הכללית בכל הנוגע לגורמי סיכון. בשל כך, כולם צריכים לשקול את ההנחיות הבאות:
- שליטה בהשמנה
- ויסות לחץ דם ורמות סוכר בדם
- הפחתת הכולסטרול הרע
- הקפדה על תזונה בריאה
- הימנעות מאלכוהול וטבק
מניעה ברמה החברתית
יש להתקין דפיברילטורים אוטומטיים במתקני ספורט והצוות צריך להכיר את השלבים הבסיסיים לשיקום לב-ריאה. באופן דומה, יש להכשיר מאמנים ושופטים בהחייאה.
מערכת התרעה חיונית. הגדרת נהלים להודיע לשירותי החירום חיונית בספורט ובמוסדות ציבוריים אחרים. העובדים צריכים לדעת כיצד לבצע את ההליכים הללו במהירות ובדיוק. זה צריך להיות ברור בכל אולם התעמלות ואצטדיון, עם אנשים שאחראים להתקשר, ומאומנים בצעדים שהם צריכים לנקוט.
למידע נוסף: 7 שלבים לפירוש אלקטרוקרדיוגרמה
אפשרות רחוקה, אבל כזו שקיימת
אם נסתכל על הנתונים, נוכל לומר ששכיחות המוות הפתאומי בספורט נמוכה. ואולי הוא נמוך עבור כלל האוכלוסייה. עם זאת, הנתונים של אנשים מעל גיל 50 שמבצעים פעילות גופנית אינטנסיבית הם משמעותיים.
מסיבה זו, על קבוצת גיל זו לנקוט בזהירות רבה. הם חייבים לעבור בדיקות סדירות, ולהתייחס אליהם כחיוניים - לא כפורמליות בלבד. על הרופאים לבצע את כל השיטות המשלימות המבוקשות ולהעריך אותן בהקשר של המטופל המדובר.
יש גם אחריות כוללת בחברה, במיוחד למרכזי ספורט ולמי שמארגנים אירועי ספורט. החזקת דפיברילטורים באזורים גלויים, הכשרה בחינוך לבריאות בנושא ונהלים שיש לבצע במקרה של בעיות הם כולם מרכיבים שיכולים לתרום להפחתת הבעיה.
